אחדות
"מטבעו" של עולם קושי וצרה, דוחק ומצוקה מאיצים תהליך של אחדות בעוד שרווחה ושפע בונים את הפירוד.
ואולם, האם אכן זהו "טבעו" של עולם?
בכדי להבין זאת יש להפריד בין אחדות בעולם החומר לבין אחדות בעולם הרוח.
אם אני הולך אל החומר הרי ששם אדם קרוב אל עצמו ובתור שכזה יש לו עניין בו, ולעומת זאת באחרים הרבה פחות.
לעומת זאת, אם אני הולך אל עולם הרוח, הרי שאדם מבין שכל כולו כמוהו כאות בודדה בתוך סיפור שלם ובניגוד לחומר ששם כאמור אדם סבור שהוא כל העולם.
מקור צמיחתה של האחדות בא מן הפרט, מן הפנימיות.
אחדות פנימית מהותה לחבר ולאחד בין מה שאני רוצה לבין מה שיש, בין המהות לבין התדמית, בין החומר לבין הרוח.
בכדי להגיע עדיה יש לפעול כ"מלך" כלומר להציב את המוח בראש סדר העדיפויות ורק אחריו להציב את הלב ואת הכליות.
במילים אחרות, צריך להקפיד שלא החשקים ולא הרגשות יהיו אלו שינהלו את החיים.
האחדות החיונית ביותר היא זו שצריך לחתור אליה בין בני/ בנות זוג, שם מאחדים בין הזכריות והנקביות.
חשוב לציין כי אם לא מושגת אחדות בין בני הזוג הרי שמאליו גם לא מתקיימת אחדות בתוך התא המשפחתי, בתא המשפחתי המצומצם וכתוצאה מזה גם אין אחדות במשפחה המורחבת.
בכדי להבין זאת יש לדמיין עץ שמוצב הפוך כשעליו וענפיו על הקרקע וגזעו פונה השמיימה.
כשהעץ נטוע כרגיל הרי שכל אדם הינו לצורך המשל "עלה" ושכזה הוא חושב רק על עצמו ופחות אכפת לו מעלים אחרים ודאי שלא מכאלו המצויים על ענפים אחרים.
ואולם, אם נתבונן על העץ ההפוך נבחן כי בסופו של דבר כולם מתמזגים לגזע אחד, כל אחד בדרכו שלו, הופכים כולם לחלק מיצירה אחת.
כידוע לנשמה 5 חלקים, בחלק הנקרא "יחידה" כולנו מחוברים לגזע אחד של העם היהודי ועל כך כבר נאמר "כל ישראל ערבים זה לזה".
לסיכום של דברים, אחדות נוצרת מן המחשבה הרוחנית שאל לנו להתרכז רק בעשייה הנועדת לעצמנו וראוי שנפעל לטובת הכלל שהרי זו הדרך להפוך את החלק הארצי שיהא רוחני.
בימים אלו אנו נקראים להרחבת מעגל העוסקים בזיכוך נשמתם ובאופן שעבודת הנפש תהפוך ללחם חוקינו ולעבודה יום יומית.
הגדלת מעגל העוסקים בזיכוך נשמתם יביא אותנו לצעד המיוחל של מעבר משלב הגלות לשלב הגאולה וללא שנזדקק לאויבים חיצוניים הגורמים לעם ישראל להתאחד כנהוג בשעות קושי ומצוקה.
בהתאם לכך יבורכו כל אלו שיאותו להרחיב את מעגל המשתמשים באתר שעת רצון המשמש ככלי מסייע להגברת האור בישראל ולהרחבת מעגל העושים למען עמנו.
זו השעה בה אנו מצווים להיות יותר משפיעים ופחות מושפעים כחלק מן ההתפתחות הרוחנית המיוחלת.
יואל אמסטר